Search
  • Hagar Dror Maliniek

התפתחות רוחנית ודרך רוחנית כבסיס לבניית חוסן נפשי

Updated: Sep 30

הגר דרור מליניאק

נושא החוסן הנפשי (resilience) תופס לאחרונה מקום בכתיבה הפסיכולוגית.

אתר "בטיפולנט" הקדיש לא מזמן שני גליונות אינטרנטיים למאמרים בנושא זה.

במאמרים נדונו נתיבים נפשיים התורמים להתפתחות חוסן נפשי, ובהם: קשרים בין אישיים כבסיס לחויית משמעות, ביטחון וחוסן, שייכות קהילתית, מיניות ותשוקה, קשר עם הטבע ועוד.

במאמר זה ברצוני לתאר בקצרה כיצד התייחסות לקיומנו הרוחני יכולה לתרום לפיתוח חוסן נפשי.


אנשים מגיעים לחיפוש אחר התפתחות רוחנית מכל מקום ובכל מצב נפשי, המשותף לכולם – הוא החיפוש. החיפוש יכול להחוות ככמיהה סתומה אל משהו שמעבר, מעבר ליומיום החוזר על עצמו, מעבר להתנסויות החיים, מעבר למה שידוע.

דחף החיפוש, אינדיבידואלי ומשותף בעת ובעונה אחת, מניע את המחפשים לצאת מתחומי חייהם הרגילים, להתנסות, ולהעז.

דחף החיפוש נובע לעתים מסבל נפשי. מתחושות מועקה, מרגשות חוסר משמעות וחוסר טעם, וגם מדיכאון.


החיפוש יכול גם ללבוש צורה ברורה יותר, עם הזמן ועם הגיל.

הדרך הרוחנית הנבחרת היא אינדיבידואלית, ועם זאת היא גם דרכם של אחרים. שותפים לדרך רוחנית הם מעין "אחים ברוח" והקירבה אליהם יכולה להיות עמוקה ומשמעותית לא פחות, ולעתים יותר, מעם אחים בדם. קירבה זו אינה נוצרת מהר דווקא, וגם לא מאליה. היא מתהווה כרקמה חיה הצומחת באיטיות ובהדרגה, ועוטפת את השותפים לה. החיפוש המשותף, הפעולה המשותפת, הסולידריות, הדיאלוג והיחסים הנוצרים בין ההולכים זה לצד זה – כולם תורמים לתחושת השייכות של המחפש ולקשר שלו עם עצמו ועם העולם – לחוסנו הנפשי.


הישות הרוחנית שבנו אינה נפרדת מישותנו הנפשית. נכון יותר לומר שאנו מהווים ישות רוחנית-נפשית כמו גם ישות גופנית, ומתקיימת זרימה מתמדת בין המהות הרוחנית שבנו לבין נפשנו, ובין שתי אלה לבין גופנו. הבנה זו נחוצה בשלב זה, מכיוון שגורמי החוסן שהוזכרו במאמרים שפורסמו ב"בטיפולנט", בצד היותם גורמים נפשיים – מהווים גם ביטוי לישות הרוחנית שבבני אדם.

אנו קשורים לאנשים הקרובים אלינו בחוטי רגש. אבל אין אלה רק חיבורים נפשיים-רגשיים. מנקודת המבט של הפסיכותרפיה האנתרופוסופית, אנשים קרובים יהיו, כמעט ללא יוצא-מן-הכלל, כאלה שיש לנו משימה קארמתית משותפת איתם. במובן זה הקשר בינינו ובין הקרובים אלינו מקורו מקורו בחיים הקודמים שחיינו איתם כאן על האדמה, או בחיים הבאים שנחיה עליה.

כשביכולתנו לראות באור זה – של חיים קודמים - קשרים בין-אישיים, היחס שלנו אליהם משתנה. אנחנו מסוגלים לחוות אותם כפחות שרירותיים, ואפילו לזהות בתוכם ביתר קלות את משימות ההתפתחות שלנו.

תהליכים עדינים אלה מצמיחים חוסן נפשי. המשמעות העמוקה של יחסים קארמתיים מחזקת מקומות נפשיים שהיו עלולים לקרוס בהיעדרה.

לרבים כיום – מטפלים ומטופלים – קשה להאמין בלב שלם ברעיון של חיים קודמים, בעוד שעבור אחרים זו עובדת חיים. אפשר להתייחס לרעיון החיים הקודמים כהצעה, כאפשרות.


מקור נוסף לחוסן נפשי-רוחני מהווה שייכות קהילתית. מנקודת מבט רוחנית ישותנו בחרה לעצמה את מקום היוולדנו, את זמן בואנו לעולם ואת זוג ההורים שהביאו אותנו לעולם, כמו גם את קבוצת האנשים המשמעותיים עבורנו - כולל אלה שאנו פוגשים במהלך החיים - המהווים קהילה רוחנית (קבוצת הנשים בתמונה למטה מהווה קהילה חברתית, ויתכן גם קהילה רוחנית..). אפשר לומר שעובדת חיינו בזמן ובמקום מסוימים קשורה עמוקות לסיבת קיומנו. עלינו להביא משהו לידי התגשמות בתקופת חיינו, תכופות ביחד עם אחרים. לחיינו בזמן ובמקום מסוימים יש סיבות, ולעתים ספציפיות ביותר. עיגון כזה של הקיום מהווה בעצמו נתיב שיוצר חוסן נפשי. אפשר לראות עיגון זה בבירור בעדויותיהם של יחידי סגולה אמיצי לב, הדבקים במשימות-חיים נעלות בסביבות מסוכנות במיוחד.

דוגמה לאדם כזה נמצאת בסיפורה של ד"ר אמאני, מנהלת בית החולים היחידה בסוריה שהיא אשה. בית החולים המאולתר התת קרקעי שבניהולה זכה לכינוי "המערה". ד"ר אמאני, צעירה רווקה שמשפחתה היגרה מסוריה, המשיכה לשרת בבית החולים שלה בעוד הקרבות מעל פני הקרקע בין כוחות אסאד למורדים הסורים הלכו והרסו את האיזור כולו, מתוך התמסרות למשימתה ומתוך הקרבה, דבקה במשימת חייה.

בחיינו הפרטיים, כל אחת מאיתנו היא גיבורת מסתורין ההולך ונפרש ומגלה לנו עצמנו – למה באנו לכאן.

גורם נוסף הבונה חוסן הוא חוויית חיבור עם הטבע, מהווה עוד קשר לעולם הרוח, במודע או שלא במודע. רודולף שטיינר, הוגה האנתרופוסופיה, מתאר בהרצאותיו ובספריו ישויות רוחיות החיות בטבע. תרבויות רבות מתייחסות לישויות הנמצאות בטבע ומכירות בנוכחותן של ישויות בעצים, בנהרות, בהרים ועוד. שטיינר מנחה אותנו להתהלך בטבע מתוך פתיחות וקשב, ואומר שבהיותנו במצב זה אנו גואלים את ישויות הטבע מקיומן הכבול, הלא נחווה.

במצב קשוב או מדיטטיבי נוכל לחוש בישויות בלתי נראות אלה – בעיקר סמוך לזמני שקיעת השמש וזריחתה. כשאנחנו חשים בנוכחותן, קיומן יכול להעמיק את הפניות וההתכוונות המדיטטיבית שלנו, ולפתוח את ליבנו ליופי שחי סביבנו. קשר רוחני עם הטבע מהווה גורם נוסף של חוסן נפשי. הוא מעלה את חוויית ההנאה והשמחה שהטבע מעורר בנו למרחב אחר בנפשנו, והופך את נוכחות הטבע סביבנו למעטפת הנושאת את קיומנו.


סקרתי כאן כמה גורמי חוסן שהוזכרו במאמרים שונים, וניסיתי להראות כיצד אפשר לראותם מן ההיבט הרוחני שלהם. אפשר לומר שהקיום הרוחני שלנו נוכח תמיד, בין אם אנו מבחינים בו, ובין אם לאו. מודעות לקיומנו הרוחני מעשירה ומעמיקה את חיינו בכלל, ואת החוסן הנפשי בפרט. גורמי החוסן שהוזכרו תקפים לא פחות לגבי ילדים. אצל ילדים אפשר לראות שנפשם גמישה יותר וכמו זורמת מאליה למקומות שמטפחים ומחזקים חוסן נפשי-רוחני.

וזה כבר נושא למאמר אחר..


לפרטים על הקורס למטפלים - מבוא לפסיכותרפיה אנתרופוסופית - ליחצו כאן.



צילום: גולן רגב

53 views1 comment