מסע 21 השנים של יעקב (אבינו) ורחל (אימנו)

הגר דרור מליניאק (2015)

 

באופן ייחודי, פרק כח' בספר בראשית פורש בפנינו מסע ביוגרפי מרתק הנמשך 21 שנים.

הסיפור הוא ייחודי, בהיותו כעין אבטיפוס לתאור התפתחות לאורך שלושה שבעונים – ואני רוצה להציג השערה שהוא מהווה יסוד לתפיסה הביוגרפית האנתרופוסופית, אף שלא ידוע לי על התייחסות של רודולף שטיינר עצמו לסיפור יעקב ורחל מנקודת מבט זו. גם אמיל בוק (1) שכתב על סיפורי בראשית בכלל וסיפורי האבות בפרט בהקשר לגישתו של ר. שטיינר,  לא התייחס להיבט מיוחד זה בסיפור.

​

ראשית המסע- לידה (יקיצה):

לאחר שיצחק קורא ליעקב ומברך אותו, הוא מצווה עליו ללכת לפדן-ארם כדי לקחת לו אשה מבנות לבן דודו. יעקב הולך מבאר שבע לחרן ושוכב שם לישון. בשנתו הוא חולם על סולם המוצב ארצה כשראשו מגיע לשמים ומלאכים עולים ויורדים בסולם. יהוה עצמו ניצב שם ומבטיח לו את הארץ שהוא שוכב עליה, מבטיח להרבות את זרעו ומבטיח להיות עמו ולשמור עליו בכל אשר ילך. "וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש יהוה במקום הזה ואנכי לא ידעתי". נוכל לראות ביקיצתו של יעקב כעין לידה, כשהבטחת יהוה והסולם המוצב מהארץ לשמיים מתארים את מעבר הסף של ישותו מעולם הרוח אל האדמה, מלווה בישויות רוחיות (מלאכים).

​

שבעון ראשון- הכמיהה לרחל

לאחר פגישתו של יעקב עם רחל אצל הבאר, וכתום חודש ראשון לעבודתו אצל לבן, יעקב, המאוהב ברחל, מבקש לעבוד בעבורה שבע שנים.

"ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה". זה כל מה שמסופר לנו על שבע שנים אלה, אבל אפשר לחוש שהן חלפו כבחלום, שבע שנים תמימות שחלפו כימים אחדים. אפשר לחוש באווירת החלום המאפיינת את השבעון הראשון בחיינו. שנים מכוננות בחיי אדם, שרובן עוברות עלינו כחלום, ושאנו נושאים מהן שברי זכרונות ותמונות מקוטעות. זכרונותינו משנים אלה חסרי תחושת זמן רציפה והמשכיות. פני הורינו, או אנשים קרובים אחרים – מופיעים לנגד עינינו כשאנו מנסים לאסוף את זכרונותינו הראשונים, כמו צפים בתוך חלל אינסופי ובלתי מובחן – חלל של זמן ושל מרחב.

 

יקיצה שניה-  "הנה היא לאה"

בתום שבע השנים נותן לבן ליעקב את לאה ולא את רחל. יעקב מגלה את התרמית בבוקר שלמחרת ליל הכלולות:  "ויבא אליה.. ויהי בבוקר והנה היא לאה". כאן היקיצה קשה ומכאיבה. יעקב מאוכזב ומרומה  "מה זאת עשית לי הלא ברחל עבדתי עמך ולמה רימיתני". בחיי הילד – בתום השבעון הראשון – הויית החלום הולכת ונסוגה, לעיתים נקרעת, והחומרים הקשים של העולם מתחילים לחדור יותר ויותר. עבור ילדים רבים, המעבר מגן לכיתה א' הוא יקיצה מכאיבה, יקיצה אל עולם פחות מוגן ועטוף, ששוררים בו כללים של תחרותיות ומאבקי כוחות. הילד נחשף בצורה זו או אחרת לצד האפל של הקיום, ולרגשות של בדידות, אכזבה, חוסר אונים ופחד, החודרים את נפשו בכוח אחר משנות הילדות המוקדמות.

 

שבעון שני- עבודה ברחל

המקרא אינו נותן לנו כל מידע על שבעון זה. לבן מציע ליעקב לעבוד שבע שנים נוספות תמורת רחל ויעקב מסכים: "מלא שבועה זאת וניתנה לך גם את זאת בעבודה אשר תעבוד עמדי עוד שבע שנים אחרות: ויעש יעקב כן".

פרויד קרא לשנים אלה בחיי הילד: גיל החביון. הוא ראה אותן כשנים מובחנות פחות, הן ביחס לשנים הראשונות על ההתפתחות הדרמטית שבהן, והן ביחס לשנות ההתבגרות. רודולף שטיינר אומר שילדים בריאים יותר בשנים אלה של "לב הילדות". אפשר לראות שבמובנים רבים, השבעון השני פחות בולט מהשבעון שקודם לו ומזה שבא בעקבותיו, כפי שקורה בסיפור יעקב ורחל.

 

שבעון שלישי- מהומת אלוהים

השבעון השלישי הסוער מתחיל טוב "ויבא גם אל רחל ויאהב גם את רחל". פה אנחנו נרמזים שיעקב כנראה למד לאהוב, או נקשר – אל לאה בשבע שנות חייהם המשותפות, וגם היא אליו. אבל עכשיו מצטרפת רחל ופורצת סערה הנמשכת לאורך כל השבעון. נוכל לזהות בה את סערת לידתו של גוף הנפש- הגוף האסטרלי, על שלל העוצמות הרגשיות שהיא מביאה – בדומה לדרך התרחשותה בגיל ההתבגרות בחיי אדם: יעקב שאהב את לאה שונא אותה   "וירא יהוה כי שנואה לאה". לאה הסובלת יולדת וקוראת שמות לילדיה ולילדי שפחותיה,  שמטרתם להחזיר אליה את תשומת לבו האבודה של יעקב: "ותקרא שמו ראובן כי אמרה כי ראה יהוה בעניי כי עתה יאהבני אישי", זה לא עוזר, וכשהיא יולדת שוב "כי שמע יהוה כי שנואה אנכי ויתן לי גם את זה ותקרא שמו שמעון". אבל היא ממשיכה לכאוב  "הפעם ילווה אישי אלי כי ילדתי לו שלושה בנים על כן קרא שמו לוי". ושוב   "הפעם אודה את יהוה.. יהודה".

ובינתיים רחל?  "ותקנא רחל באחותה ותאמר אל יעקב הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי". המתח במשולש מגיע לקצוות, לדחפים אובדניים. וגם יעקב עצמו לא נשאר אדיש  "ויחר אף יעקב ברחל ויאמר התחת אלהים אנכי אשר מנע ממך פרי בטן? ". רחל נותנת לו את שפחתה שיולדת לו וכך, בהלך נפש מפויס יותר, מקבלת עליה את הדין   "דנני אלהים". אבל יסוריה במסכת היחסים הכואבת עם אחותה ממשיכים:  "נפתולי אלהים נפתלתי עם אחותי".. ותקרא שמו נפתלי ". לאה רואה ביעקב בוגד וכשזלפה שפחתה יולדת לו  "ותאמר.. בגד ותקרא את שמו גד". והסערות ומאבקי הפיתוי עוד נמשכים הלאה.

​

21 שנים- המעטפות הושלמו וה"אני" מבקש להיוולד

בתום 21 שנים מבקש יעקב מלבן לשחררו ולאפשר לו לחזור אל בית אביו. בנוסף לילדים הרבים שנולדו, יעקב לוקח עמו עדר עצום של עזים, תיישים, רחלים, אילים, גמלים, פרות, פרים, אתונות ועיירים. שלושה ארועים כבדי משקל משרטטים את מעברו של יעקב מתום שלב בניית שלוש המעטפות ב-21 השנים שעברו, אל צמיחת זהותו העצמאית הבוגרת, כישראל.

הארוע הראשון עם לבן – סיכום, התדיינות, ויכוח, בריחת יעקב ורדיפת לבן אחריו תוך פתיחת פצע המרמה הישן- מסתיימים בברית שיעקב ולבן- כעת כשני אנשים בוגרים ובשלים – כורתים ביניהם בגלעד.

הארוע השני – פגישתו המחודשת של יעקב עם עשו אחיו, פגישה שהוא מייחל לה בפחד מפני זעמו של עשו על מעשה הרמייה שלו עצמו. ההיכרות המחודשת ביניהם עוברת בשלום.

הארוע השלישי - מאבק יעקב במלאך. יעקב, ש-21 שנים לפני כן ראה בחלומו את הסולם הפלאי, נאבק הפעם במשך לילה שלם עם ישות מסתורית. בבוקר הוא מבין ששרה עם האל. הוא מקבל מישות זו את שמו החדש- ישראל, וקורא את שם המקום פניאל.  "ויזרח לו השמש כאשר עבר את פניאל". המאבקים הפיזיים, הנפשיים והבין-אישיים שעובר יעקב בתהליך זה- מקבילים למאבק הישות האנושית הצעירה בדרכה לאפשר ל"אני" הרוחי להיוולד. השנים האחרונות בשבעון השלישי והראשונות בשבעון הרביעי הן, עבור צעירים רבים, שנים של מאבקים וייסורים נפשיים, של חוויות בדידות ואי-ודאות קשות, בלבול ואובדן דרך. ועם זאת, במקרים רבים – בתוך הווייה בלתי מובנת זו – אכן זורחת שמש, או מאירה קרן אור של עוצמה, בהירות והכרה עצמית – העשויה להוביל את האדם יותר ויותר בבטחה לאורך כל חייו. אפשר לראות בהתגברותו של יעקב במאבק עם המלאך, את הצעד המכונן של ישויותו השלמה, הבוגרת כעת – המאפשרת לו להיות "אבי העם" הנושא את שמו. נשותיו ובניו משקפים עבורו את כאבי העבר אך גם את הישגיו- את בנייתה של משפחה מיוחדת זו, שבמובן מסוים היא ביטוי למשפחת האדם. בידיו של בכיר בניה של המשפחה, יוסף, מונח מפתח המשך ההתפתחות האנושית. אך זה כבר שייך לפרק הבא..

 

מקורות:

בוק, א. – בראשית. הוצאת חירות

פרק כ"ח בספר בראשית