הקדמה אישית: האדם על הסף

מתוך ספרו של הפסיכיאטר ההולנדי ברנרד ליווכוד: אדם על הסף (הולנד, 1983)

תרגום מאנגלית: הגר דרור מליניאק. זכויות התרגום שמורות

 

הזמן: חורף 1928-29. המקום:בית חולים Binnengasthius הישן באמסטרדם, מחלקה פנימית, בהובלת פרופ. פיאט רויטנגה.

מיקום מדויק יותר: ה"ארון", קודם לכן חדר אמבטיה, הסמוך למחלקת נשים. הארון היה האיזור של העוזר הצעיר, שביצע את שגרת הבדיקות היומית ורשם את התוצאות בגיליונות של החולים.

בארון התכנס הצוות כולו לקפה בבוקר, בעמידה, ושם הוחלפו החדשות האחרונות.

בבוקר מיוחד אחד: פרופ. רויטנגה, עוזריו ומתמחיו מכונסים ביחד, כוסות קפה ביד. אחד המתמחים מספר: "ביקרתי את דודתי בסופ"ש, ראומטיזם כרוני.. מסכנה, כולה כפופה לגמרי. ניסתה הכל - חומצה סליצילית, זהב – שום דבר לא עובד. עכשו לקחו אותה למרפאה החדשה של רודולף שטיינר, ואתם יודעים מה עשו איתה שם? דיברו איתה כל יום במשך חצי שעה.. חחח...!".

צחוק רם מסביב. איזו טיפשות!

ואז קולו של העוזר הצעיר ביותר: "הזדמן לי לפגוש כמה מהרופאים שעובדים שם. הם נראים אנשים הגיוניים..".

פרופ. רויטנגה מסתובב בפתאומיות: "מה אתה יודע על הרפואה האנתרופוסופית הזו?"

עוזר צעיר: "ובכן, פרופסור, לא הרבה בינתיים, אבל אני מתעניין בה, ומקוה לדעת עליה יותר בהמשך".

פרופ. רויטנגה: "מוזר.. ביקר אצלי לאחרונה אחד הרופאים האלה, סטודנט שלי לשעבר. הוא נתן לי ספר לקרוא. ניסיתי, אבל באמת, איך אפשר להבין מה זה 'גוף אתרי'?"

עוזר צעיר: "לא הגעתי עד כדי כך רחוק, פרופסור".

רויטנגה: "כמה מהסטודנטים שלי לשעבר הלכו בדרך זו. לא יכול להבין. הם היו הסטודנטים המצטיינים שלי".

הוא התרחק מהחבורה הצפופה, כוסו עדיין מלאה, ממלמל: "הם היו הסטודנטים המצטיינים שלי".

שתיקה כללית ומבטים מאשימים כלפי העוזר הצעיר, שקילקל את האווירה.

 

זו היתה ההתנסות הראשונה של העוזר הצעיר. בגיל 24 הפך לרופא, וגילה שהשיחה הביוגרפית מהווה חלק מכל טיפול.

כך התחיל להתעניין בפסיכיאטריה, גילה את החינוך המרפא, והחליט להקים בית מרפא לילדים הסובלים מליקוי מנטלי, על בסיס האנתרופוסופיה.

בפרופ. קארפ בליידן מצא מורה שהיה מוכן לאפשר לו לקיים מחקר המבוסס על העבודה במכון. זה הוביל לתזת הדוקטורט שלו ב-1939 (1).

 

בשנות ה-30 של המאה ה-20 התקיימו דיונים במרפאת גלגרסמה בהולנד, בשאלה האם בעתיד תהיה תת-התמחות בפסיכיאטריה של הילד, ומה נחוץ לכלול בתכנית הלימודים שלה. היתה לי הזכות להשתתף בדיונים אלה, עם הניסיון שרכשתי בבית-המרפא זונהויס. אחרי מלחמת העולם השניה החלה התמחות נפרדת בפסיכיאטריה של הילד.

בינתיים, בשל שאלות שהגיעו מבחוץ, עבודתי הלכה בכיוון של פסיכותרפיה כללית.

בשנות ה-30 פסיכותרפיה היתה אנלוגית לפסיכואנליזה. הלכתי בדרכי על בסיס האנתרופוסופיה, ושאבתי עידוד לכך ממפגשים קבועים עם אנשים במרפאת גרגלסמה.

קראתי לדרך זו של פסיכותרפיה 'טיפול ביוגרפי', משום שמטרתו היתה למקם את הבעיות של המטופל בתוך ההקשר של התפתחות ביוגרפית של החיים כשלם, ולא לחפש את הסיבות רק בטראומות ובתיסכולים שהמטופל חווה בעבר.

המושג "התפתחות" הפך לנושא מרכזי, ויותר ויותר הבנתי בבהירות שהתפתחות מתרחשת כתוצאה ממפגש עם, ומהתגברות על התנגדות – לא רק כזו הנובעת מהמבנה הבסיסי של האדם, מגידולו, ומניסיון חייו, אלא גם מחוסר יכולת לקבל את המצב 'עכשו' ומחוסר סיכוי לעתיד האישי.

זה גם נעשה לי ברור שהתנגדות ('מסייעת להתפתחות' זו) נובעת מחוויות פנימיות מפחידות שאינן מובנות.

כדי למצוא דרך לעסוק בבעיות חיים אלה, ניסיתי לתת למטופלים תובנות של החוקים הנורמליים הפועלים במהלך חיי אדם. זה היה נושא ספרי שלבים – משבר והתפתחות באינדיבידואל, שהתפרסם ב-1976 (2).

בעיות רבות מופיעות באור שונה כשאפשר להכיר בהן כחלקים של שלבי התפתחות נורמליים.

 

התנגדות ברמה עמוקה יותר היא נושא ספר חדש זה. לכן היה נחוץ להתייחס לתמונת האדם השלמה עפ"י האנתרופוסופיה. כתוצאה, ספר זה הוא 'יותר אנתרופוסופי' מספרי הקודם.

לספר שני חלקים. החלק הראשון כללי – הוא מתאר היבטים שונים של התפתחות אנושית כנגד הרקע של תמונת האדם ושל תפיסת העולם של האנתרופוסופיה.

החלק השני מספק תמונה של יסודות התרפיה הביוגרפית. הוא מכוון לקוראים מקצועיים יותר. הוא מציע להם נקודת פתיחה להמשך מחקר אינדיבידואלי ולהתנסות מעשית. בנוסף, היבטים רבים שבהם עוסק החלק השני יועילו לאלה המחפשים טיפול.

ספר זה הוא תוצאה של 50 שנות ניסיון אישי, ולכן יש לו הטיה אישית. ללא ספק יש נקודות מבט שונות ונוספות.

השמטתי מבוא מפורט ובסיס למושגים הנגזרים מהאנתרופוסופיה; שהיו מגדילים מאד את נפחו. עדיין, הערתי בקצרה על המושגים החשובים ביותר בסוף הספר, עם הפניה לספרות הרלוונטית, כך שניתנות אפשרויות רבות למחקר ולעיון.

עוד הערה מקדימה: ויתרתי על שימוש בשם זכר ונקבה אך הדברים מכוונים לבני שני המינים.

 

אוקטובר 1983                                                                                            ב.ק.ג'. ליווכוד