טיפול נפשי להפרעות בהתפתחות הנפש

מתוך ספרו של ברנרד ליווכוד: אדם על הסף (הולנד, 1983)

 

תרגום מאנגלית: הגר דרור מליניאק. זכויות התרגום שמורות.

 

בפרק העשירי דנו בשלוש איכויות הנפש: נפש תחושה, נפש שכלית-רגשית ונפש תודעה.

בפרק זה אדון בנקודות מבט חינוכיות וטיפוליות.

ההתמרה של הגוף האסטרלי הקשור לגוף, לנפש תחושה - התרחשה באנושות כמכלול בתקופת התרבות המצרית-בבלית (מ-3000 לפנה"ס ועד 700 לפנה"ס). תהליך זה הובל ע"י הירארכיות גבוהות בספירת ונוס. היתה זו משימתן להחדיר את הגוף האסטרלי בדימויים באמצעים של אמנות מקודשת, ובתהליכים התפתחותיים של טקסים מקודשים. אלה האצילו והאנישו את הגוף האסטרלי, בעוד כוחות מארס כיוונו אותו אל העולם.

זה הפך את רשמי החושים להתבוננות, שיכלה להמשיך לחיות בנפש כחוייה מלאת רגש, גם כשהרושם החושי כבר לא היה קיים יותר. במלים אחרות, העולם החיצוני הפך לחוייה פנימית חדורת רגש. בשלב זה, האדם רכש חוייה פנימית מתמשכת. בתרבות ההינדית העתיקה ובתרבות הפרסית העתיקה המשכיות פנימית זו עדיין לא היתה קיימת. הם חיו בהתבוננות ישירה, ברושם שהופיע ואז נעלם.

זו גם הסיבה לכך שבטקסטים של תרבויות עתיקות ובסיפורים מיתולוגיים חזרו שוב ושוב על מאורעות ועל תיאורי אישיות. על האדם המודרני לפתח את נפש התחושה האינדיבידואלית שלו בתרבות שנמצאת כבר שני שלבים הלאה בהתפתחותה.

כתוצאה, הילד לוקח עליו דרך חיקוי צורות ותוכן של נפש תחושה שכבר נחדרו ע"י רכיבי נפש שכליים ותודעתיים.

מגיל 3 והלאה, הילד מתחיל לפתח עולם פנימי מתמשך. זה חשוב, ומאוחר יותר מהווה גורם מכריע בחינוך,  להציע לבני 3 ומעלה צורות ותוכן שיש להם עדיין איכות טהורה של נפש תחושה. אפשר לעשות זאת באמצעות אגדות, היכולות להפוך לחלק מחיי הפעוט דרך שימוש בבובות יד, סיפורים ומשחק.

פעילות ציור, רישום, פעולה, האזנה למוזיקה או יצירת מוזיקה, בניית דברים, ופעילות המשחק החופשי של הילד – חייבים להישאר התנסות טהורה – ללא כל הסבר משמעות מהנפש השכלית, או פרשנות מוסרית מנפש התודעה. (התייחסנו מוקדם יותר למוסריות כאלמנט של נפש תודעה).

עיקרון חינוכי זה של הילדות המוקדמת הוא גם עיקרון טיפולי, במקרים שבהם, בשל נטיה או חינוך, התפתחות נפש התחושה מעוכבת. המטופל מתלונן על ריקנות פנימית, על היעדר חום פנימי והתלהבות, על חוסר מגע עם העולם ועם אנשים. השיחה הטיפולית אינה צריכה לעסוק בהסברים אינטלקטואליים או להדגיש את מוסריות הסיטואציה. אל תאמרו יותר מדי. במקום זה, קיראו למטופל אגדה, סיפור פשוט, או סיפור מהתנ"ך. תנו לתמונות לדבר בעצמן ללא הסברים, או תנו לו לצייר דימוי ממה ששמע.

תנו למטופלים לתרגל אוריתמיה ואוריתמיה מרפאת בקבוצות, והנחו אותם להיזכר בדימויים שספגו, או בפעולות היום שלהם, לפני שהם הולכים לישון. העשירו את חייהם הפנימיים עם משימות כתובות ועם התבוננויות בטבע – לא הסברים, רק תיאור: מה ראית? מה אהבת?

הימנעו מהתפרצויות אמוציונליות ומעימותים אלימים בקבוצות שיחה. אלה מחזקים את חיבור הגוף האסטרלי לגוף. הימנעו מלתת מקום לשיפוט עצמי ולשיפוט של אחרים. אלה מובילים מהר מדי להתפתחות נפש תודעה סוטה, ללא העמקה מוסרית אמיתית, הנקנית רק דרך הקרבה ואהבה.

נפש תחושה לא מפותחת היא עובדת חיים בתרבות האינטלקטואלית והחומרנית שלנו. הפרעה זו, ביחד עם נוירוזות, הולכות ומתגברות בתקופתנו. זו הסיבה שכל פעילות חברתית צריכה קודם כל להיות מכוונת לצמצום החסר שנוצר בילדות הצעירה. נחוץ לחזק את עצמי-השמש אצל כולנו.

 

שנית, עלינו לדון בבעיות התפתחותיות של נפש שכלית. הנפש השכלית החלה להתפתח לראשונה ביוון העתיקה תחת השפעת תרבות יופיטר-זאוס. התפתחות כוחות רגש עדיין לא שיחקה תפקיד משמעותי. ראשית, העולם הצבעוני של נפש תחושה הצעירה חי במרכז, בעצמי-השמש שהוזן על ידי מיתולוגיות. שנית, התעוררות נפש שכלית-רגשית נחוותה עדיין בדימוי כוחות מרקורי-הרמס, שפעלו באופן כאוטי-דיוניסי מלמטה.

בניגוד שבין האלמנטים האפולוניים והדיוניסיים אנו מזהים את דימוי תחילת התפתחותה של נפש שכלית-רגשית.

היוונים הקדומים היו צריכים עדיין ללמוד לשלוט בכוחות האתר האורגניים-כאוטיים. דרמה יוונית, עם הקתרזיס שבה, שיחקה תפקיד חשוב בעניין זה.

גם באמנות אנחנו מוצאים תמונה יפה של התפתחות הנפש היוונית: היוונים חוו את עצמם כנהגי מרכבות, שצריכים לשלוט בצוות הסוסים שלהם.

כפי שנאמר קודם, התפתחות זו הונחתה עדיין דרך השראה מעולם יופיטר. רק בתקופה הרומית התפשטו מיסטריות מרקורי באירופה וכיבוש הכוחות המטבוליים על ידי ישות-השמש האנושית נחגגה במיסטריות הפרסיות.

היסודות לכוחות השכליים-רגשיים בהתפתחות האינדיבידואלית מונחים בין גיל 7 לגיל 14. הפדגוגיה צריכה לקחת זאת בחשבון. המעבר מדימוי 'נחווה' לדימוי 'מובן' צריך להיעשות בזהירות ולהיות קשור בחדירת כוחות הרגש על ידי כוחות שמש אתריים. אחרת, יש סכנה שהנפש השכלית-רגשית תישאר לא מפותחת, כמו נפש תחושה ריקה, תסמין תרבותי של תקופתנו.

נפש שכלית-רגשית שלא נחדרה בכוחות-שמש מבטאת עצמה בקונבנציונליות חברתית ובנוחות בורגנית. סטודנטים צעירים מחו נגד תופעות אלה משנות ה-50 של המאה ה-20, אולם מחאה זו הראתה גם את הצד השני של כוחות חיים מרקוריאליים: מחאה כאוטית, ומגוון פתרונות שתכפו בזה אחרי זה. מרקורי אינו יציב!.

תרפיה לבעיות של נפש שכלית נמצאת בפיתוח חשיבה עצמאית, שחייבת להחליף את סוג החשיבה של היזכרות מראה, שסטודנטים כיום מותנים אליה על ידי חומר לימודים מתוכנתת ושאלות רב-ברירתיות.

אפשר להזכיר בהקשר זה: חוסר מקוריות בשיחה או בעבודה; פעילות מתוך רוטינה, מחוץ לנפש; פסיביות בבילוי זמן פנוי; תחושת היות "לא כלום" והיות חסר תועלת.

גם כאן הטיפול צריך להתמקד במרכז כנקודת התחלה. המטפל צריך לעודד את המטופל להעסיק את עצמו בחשיבה על תחום חדש, שאינו קשור למה שהוא זוכר מביה"ס – למשל להתחיל קבוצה טיפולית שמתמקדת בהתבוננות אסטרונומית או התבוננות פנומנולוגית בטבע. זה עוזר להתגבר על עצלות החשיבה, והמשתתף מגלה שהוא מסוגל לחשוב בעצמו.

הצעד הבא יכול להיות להשתתף בקבוצת לימוד עם מטופלים אחרים.

נפש שכלית-רגשית היא היסוד לחיים החברתיים, ורק שם היא יכולה להתפתח במלואה. הפרעות ביכולות חברתיות: בדידות, חוייה של היותי דחוי, או מצב של היסחפות בפעילויות חברתיות – אפשר לרפא רק במעשה. זהו תחום של פעולה לטיפול קבוצתי, בעיקר במקרה של אוריתמיה. משחק מצבים, עם משימות מוגדות והערכה, מציע אינספור אפשרויות. יש להימנע מפגישות בלתי-מובנות באווירה אמוציונלית.

 

נפש התודעה היא הכוח הנפש הראשון שבני אדם אמורים לפתח בכוחות עצמם, ללא עזרה מהעולם ההירארכי. להיפך, האנושות תצטרך להציע כוחות אלה להירארכיות כתרומה לאבולוציה, שבשלב הבא תוביל לפאזת יופיטר באבולוציה האנושית.

זה אומר שנפש התודעה צריכה לגשר על הפער העצום שבין עולם הרוח השבתאי המרוחק לבין פעילות עולם הירח הסמוך לנו. המרכז, עצמי-השמש, יצטרך לפתח כוחות מיוחדים לשם כך. אולם, בעוד שבשלבי התפתחות קודמים  העולם ההירארכי בא לעזרת האדם וסייע לכוון את הקצוות אל המרכז, האדם חייב עכשו לכוון את מאמציו שלו למטרה זו. מאמצים אלה כוללים יצירת מוסדות חברתיים שיכולים לשמור את כוחות שבתאי, שמש וירח מאוזנים בדרך בעלת משמעות.

התייחסנו קודם לרקע זה של האורגניזם החברתי התלת-מעטפתי; מוסדות חברתיים והתארגנויות חברתיות צריכים לעזור לספק הזדמנות לחיי רוח, חיים חברתיים, וחיי עבודה כלכלית – כך שכל אחד יוכל לתרום את תרומתו.

הסכנה ביחס להתפתחות נפש התודעה היא שכוחות הנפש עלולים להתפרק. זה אומר, מצד אחד, להימשך לאיזורים לוציפריים של חיי הרוח המנוכרים מהעולם – כמו אלה המוצעים בכתות באופנים של רוחניות ישנה – ומצד שני, להיכלא בתהליכי ירח של הגוף הפיזי. האחרון עלול להתבטא במיניות בלתי מעוכבת או בהאדרה של סופרמניות פיזית בספורט תחרותי.

כוחות שבתאי, פועלים 'אנכית' משעת חצות קוסמית אחת אל הבאה, יוצרים חוייה חד-צדדית של האישיות האגואיסטית של האדם. התוצאה מכך יכולה להיות רעב לכוח. תהליכי ירח, הפועלים 'אופקית' בזרם הדורות, קושרים אדם אל המכשיר התורשתי שלו, ומקדמים חומרנות וחיים בזרם כוחות התורשה.

המרכז, עצמי-השמש, צריך לתרגל חוסר-אנוכיות, סובלנות וחיוביות כלפי אחרים במטרה לתחזק את עצמו. אחרת תהליכי הסירקולציה מתקשים, ועלולות להתעורר צורות של אוטם לב והסתיידויות עורקים. גם כשתהליך זה נמצא בתחילתו, אדם יכול לשים לב להתקשות של הרגשות בנפש, שמתבטאים כחרדה לגבי חוסר היכולת לחוות התלהבות אמיתית ולקחת ללב ענין באחרים. האדם מרגיש אז כבול בתוך מחוך נוקשה שאינו מאפשר לו לבטא את רגשותיו. זה קורה תכופות בבעיות ביחסים (נישואין, חברויות, או עבודה משותפת). כאן שיחה טיפולית ודיון קבוצתי מונחה מהווים צורות יעילות של טיפול. בנוסף, טיפול באמנות בצורות שונות תמיד מהווה בסיס ומחזק את עצמי-השמש.

עצמי-השמש הוא הכוח המחבר המונע מהרוחניות המרוחקת של שבתאי מלהיהפך מנוכרת לעולם, ומכוון אותה להבהרת המשימות על פני האדמה. אותו כוח מעלה את כוחות הירח מספירת ההולדה, והופך ספירה זו לאנושית כך שנפש יכולה לפגוש נפש, ויכולה להתעורר אהבה רוחנית.

 

באבולוציה האנושית אנחנו רק בתחילת התפתחות נפש התודעה. בארץ החדשה שאנו כאנושות נכנסנו אליה, יש סכנות וסיכונים. הכוח המאחד של נפש שכלית-רגשית – דבקות – חסר יותר ויותר, וכוח מאחד חדש – הכוח המוסרי של שיפוט על ידי הלב – עדיין חלש.

מטרת נתיב ההתפתחות המודרני היא לפתח כוח מוסרי זה של שיפוט. פסיכותרפיה רוחנית מודרנית צריכה לכוון להתפתחות כוח זה.