מאמר ראשון בסדרה
מאת הגר דרור מליניאק
הספר "כ
יצד קונים דעת העולמות העליונים" מהווה אחד מספרי היסוד שכתב רודולף שטיינר. בספר זה הוא מתווה בסדרת כללים, תנאים ותרגילים את הדרך שבה אמור ללכת זה המבקש להיות תלמיד מדע הרוח. שטיינר בעצמו בעבודתו עם כמרים - שבתקופתו בעולם הנוצרי היו הכתובת לסעד ולעצה רוחנית ונפשית - היפנה אותם אל הספר כמעין ספר הדרכה למי שמבקשים לטפל בנפש וברוח האדם.
ואיך כל זה רלוונטי למטפלים היום – מאה שנים מאוחר יותר?
ב"כיצד קונים".. משרטט שטיינר תמונה של בריאות רוחנית ונפשית ברמתה הגבוהה ביותר. עבורנו כיום זו יכולה להיות תמונה אידיאלית שלאו דווקא נוכל לממש בעצמנו או לכוון אליה מטופלים, אבל כן נוכל ללכת לאורה, והיא אכן קורנת אור. אחד התנאים הראשונים המוזכרים בספר הוא פיתוח רגש של יראת כבוד. שטיינר מדגיש את חשיבות פיתוח רגש יראת הכבוד אצל הילד הצעיר, מה שיקל עליו לחיות בתוכו רגש זה ולקרון אור פנימי שיתמוך בצעירים, בזקנתו. אבל גם עבור אחרים, שלא זכו לפתח רגש כזה בילדות, פיתוח יראת כבוד נחוץ ואפשרי, ונדמה לי שזו אחת האיכויות האנושיות היותר חסרות בתקופתנו. "כשם שהשמש מחייה בקרניה כל דבר חי, כן מחייה יראת הכבוד את כל הרגשות של נפש התלמיד" (עמ' 24). כלומר, לרגש המסוים הזה יש השפעה מחיה על הנפש כולה. מטפלים רבים מכירים מטופלים שסובלים מנפש חצי-משותקת, מחשבה טרודה בחשיבה אובססיבית, קהות רגשית ועוד. לא קל לסייע לאדם אחר לפתח רגש של יראת כבוד, אבל ההבנה בדבר נחיצותו היא ראשיתו של תהליך כזה. את רגש ההנאה מזכיר שטיינר בספר כאמצעי להתקדם בעבודה הפנימית. חיפוש הנאה לשם הנאה מקהה את יכולת ההתפתחות הפנימית, אבל יחס להנאה כ"שליח מהעולם" והתקדמות באמצעותה הוא עניין אחר לגמרי. ככל שאדם מכוון את עצמו להתפתחות פנימית כזו על ידי התבוננות בעצמו ועל ידי פיתוח אותן תכונות של בריאות נפשית – למשל שלווה – ההתכוונות הזו אל החיים העילאיים תתחיל להשפיע על המציאות היומיומית שלו.ה. היא תהיה שקטה יותר ונתונה פחות להשפעות חיצוניות. אפשר אפילו לומר שללא התאמנות מסוג כזה או אחר, עוצמת ההשפעות החיצוניות כיום כה גדולה שרובנו יכולים פשוט להיסחף בלי הרף אחרי מידע מעורר רגשית שמגיע אלינו ללא הפסק: פוליטיקה, מצב האקלים, יוקר המחיה והמצב המדיני חברתי כמו גם הודעות כאלה ואחרות ממכרים וממשפחה. הכל סוחף ומניע.
ואכן שטיינר מדבר בספר אודות האדם ה'חיצוני' שכל עוד הוא השולט, הוא משעבד את האדם ה'פנימי' שבנו - ורק מצב של שלווה וביטחון מאפשר התפתחות מסודרת של 'האדם העילאי' שבתוכנו. ביחד עם זאת, אחד הדברים המיוחדים בעיני בספר, הוא הדגש החוזר ונשנה של
ר. שטיינר בדבר הצורך לשמור על קשר יציב למציאות ולמחויבויות החיים, בד בבד עם ההתאמנות הרוחנית. כלומר, לא מדובר כאן באיזו התנסות מדיטטיבית אינטנסיבית המנתקת את האדם והופכת אותו תלוש או מרוכז בתוך עצמו. להיפך, ההתאמנות צריכה להתקיים כל הזמן ביחד עם חיבור למציאות החיים שבה חי האדם. אחד המשפטים הידועים בספר הוא "צעד אחד ברוח, שלושה צעדים במוסר". התנועה הזו שבין חתירה אל השקט הפנימי ואל חיבור לעולמות הרוח, ביחד עם התקרקעות חוזרת ונשנית שזורה לכל אורך הספר.
התפתחות פנימית כזו דורשת אומץ ואורך רוח, ויש כאלה הנוטשים אותה כי נדמה להם שאינם מתקדמים מספיק. גם זו תופעה מוכרת מעולם הטיפול. המטופלת עובדת היטב, אבל ההרגלים, דפוסי החשיבה ודפוסי ההתנהגות שבים ומתבטאים בעוצמה, ולפעמים נדמה שאפילו יותר מקודם. זה שלב בתהליך ההתפתחות, והוא מרפה ידיים ונחוצים אמון רב בתהליך או הדרכה מיטיבה כדי לעבור אותו בשלום.
גישה רוחנית כזו בטיפול נפשי תומכת את התהליך כולו, עבור המטפלת ועבור המטופלת. היא מעניקה לטיפול אופטימיות, תקווה והקשר רחב של התפתחות שמשמעותו נישאת הרחק מעבר לחיים הנוכחיים, אל העבר של החיים הקודמים ואל העתיד הנושא בתוכו את שלב ההתפתחות הבא, שעדיין לא נגלה.