ציור דיוקן עצמי: דוד מליניאק
מאת הגר דרור מליניאק
הניסיון להבין את הקארמה מהווה אמנם פעילות רוחנית, אולם הוא קשור גם לתחום הטיפול – ובעיקר לטיפול הנפשי. פסיכולוגיה אנתרופוסופית – כגישה רוחנית להבנת האדם והעולם– רואה את האדם על בסיס ידע פסיכולוגי ופסיכיאטרי, וגם על בסיס ידע מדע-רוחי. שני התחומים הכרחיים כאבן פינה לתחום חדש זה.
בשנות חייו האחרונות של רודולף שטיינר, סביב שנות ה-20 של המאה ה-20 - בזמן שהתפתחו יחסים בין אישיים סבוכים בין חברי ה'חברה האנתרופוסופית' - הוא האיץ בשותפיו לטפל ולהתגבר על מה שכינה "אי הנדיבות הכיתתית המאורגנת במעגלים אנתרופוסופיים מסוימים". בפניה לחברי התנועה האנתרופוסופית לאחר מלחמת העולם הראשונה אמר כי "מי שאינו מוכן ללמוד בכנות את שפת היריב (הגישות המדעיות השונות למשל) יוצר דעות קדומות ומחריף את המצב של פיצול אידיאולוגי". הוא פנה אל החברים בבקשה שיהיו מתוכם יותר ויותר אנשים שיהיו מסוגלים לבנות את הגשרים הנחוצים (בין האנתרופוסופיה למדע).
אצל אנתרופוסופים, כמו גם אצל חסידי פילוסופיות חיים נוספות, קיים לפעמים אימוץ של ידע וצורות מסוימות, מבלי לחדור אותן בחשיבה עצמאית ובעבודה רגשית. זה עלול לקרות בתחום לאנשים הפועלים בתחום החינוך, בחינוך מרפא, ברפואה, בפסיכולוגיה ובתחומים נוספים. כשאדם פועל בתחום עיסוקו בעיקר מתוך ידע וצורות וללא עבודה נפשית אינטנסיבית – עלולה להיווצר אנטי-אנתרופוסופיה. כי אנתרופוסופיה היא קודם כל מצב הווייה מסוים ועבודה פנימית ורק אחר כך ידע, וכשהיא קיימת כידע בלבד היא מתה. ועבודה נפשית היא גם מאבק בדחפים האנטי-חברתיים שבתוכנו, היכרות איתם והכרה בהם כמו גם אפשרות התמרתם.
אנשים המקבלים ידע רוחי גבוה ללא עבודה נפשית אינטנסיבית אינם בהכרח מתפתחים רוחנית, אלא לפעמים עוברים התפתחות-לכאורה. נדמה שהם מתפתחים כי הידע הרוחי מהווה מקור הזנה ומספק אשליה כאילו קריאה, שמיעה ואף קליטת ידע גבוה למשל בדרכים של תיקשור מובילה לשינוי פנימי כשלעצמה. אולם שינוי פנימי אינו מתרחש ללא עבודה פנימית המתחילה בעמידה אמיצה למשל מול המגבלות והחולשות שלנו, כמו גם מול אנרגיות שליליות שאנחנו מקרינים לסביבה. אי אפשר לטפח איכויות נפשיות חיוביות תוך התעלמות מאיכויות בעייתיות ומהתמודדות אתן. ובזה לפסיכולוגיה, עם הידע והמתודות שהיא פיתחה – יש תפקיד מסייע חשוב עבור האנתרופוסופיה.
רודולף שטיינר ביקש בשנות חייו האחרונות לעורר את החוש לקארמה – להתחיל לשאול שאלות באשר לקארמה ובעיקר איך אנחנו עם חיינו כאן פוגשים את הקארמה האישית שלנו, כך שתיהפך ממשית ורלוונטית עבורנו.
אחת הדרכים לפגוש באמת את הקארמה האישית שלנו היא לבחון מה למדנו מהתנסויות קשות, מאתגרות וכאלה שהביאו אותנו לכאב ולסבל. לגלות אילו כוחות פיתחנו כתוצאה ממצבים או מאירועים נושאי סבל בחיינו. לחפש מהי ההתמודדות האישית החוזרת ונשנית בתוך יחסים בין אישיים שונים, או במהלך אירועי חיים המשתרעים על פני שנים. עבודה ממשית בכיוון הזה יכולה להיהפך לחלק בלתי נפרד מתפיסת עצמנו וכך היא גם יכולה לאפשר לנו לממש באופן מלא את הקארמה החדשה שאנחנו יוצרים בחיים הנוכחיים. בעוד קארמה 'ישנה' נוגעת לדפוסי התנהגות וחשיבה שנותרו בנו כתוצאה מחיים קודמים, וכן ליחסים בין אישיים שבהם עלינו לתקן יחסים בעייתיים מהעבר הרחוק או לפתח יחסים מיטיבים – קארמה 'חדשה' נוגעת להתפתחות. בכל צעד בחיים שבו נבחר באפשרות 'גבוהה' יותר מבחינת אנושיות, חמלה ואהבה כלפי האחר – אנחנו יוצרים את הקארמה החדשה שלנו ומתירים כבלי גורל. 'אהבה' כזו אינה 'לאבי-דאבי' – לפעמים היא דורשת מאיתנו לחתוך קשרים מזיקים במיוחד או להציב גבולות היכן שלא יכולנו לעשות זאת עד שלב החיים הנוכחי. גם מעשים כאלה יכולים להתרחש מתוך ההקשר הרחב של אהבת עצמנו ואהבת אדם. גם במקומות שבהם אנחנו חוזרים ונכשלים ואיננו מסוגלים לפעול מתוך מקום גבוה, חומל ואוהב – פתוח לפנינו מרחב למידה עצמית משמעותי. התבוננות סבלנית בתגובות הנפשיות האוטומטיות שלנו, פיתוח רגישות לטון הדיבור שלנו עצמנו, ראיה חודרת של רגשות לא נעימים שאנחנו ממשיכים לטפח בתוכנו – כל אלה הם חלק ממסע ההתפתחות, שבמהותו מהווה מסע חניכה נפשי ורוחני כאחת.