פרק 1: אדם על הסף - פרק מספרו של הפסיכיאטר ההולנדי ברנרד ליווכוד: אדם על הסף (הולנד, 1983)
מאנגלית: הגר דרור מליניאק
הנחת היסוד של ספר זה היא הצהרה של רודולף שטיינר:
"האנושות חצתה את הסף". גבולות בטוחים שהקיפו את תודעתנו במשך המאות הקודמות אינם בטוחים עוד. בעיקר הגבול הפנימי, לעבר התהליכים הפנימיים של גוף ושל נפש, הפך בלתי מהימן.
כוחות כפייתיים ובלתי מוכרים חודרים אל תודעתנו ודוחפים פחדים, כפיות, ניכור ודיכאון אל פני השטח.
הסימן הראשון לכך הגיע במפנה המאה ה-20, לפני כ-80 שנה, בפסיכואנליזה. בתחילה היא הושמצה והושמה ללעג על ידי אלה שעבורם גבול התודעה היה עדיין יציב כסלע, אך במהרה חדרה לחיי התרבות. כיום קשה לדמיין סיפור או סרט קולנוע ללא צלילים עיליים פסיכואנליטיים.
תחושת החרדה גוברת משנה לשנה. זה לא ייתכן! אדם אמור לכאורה להיות בריא גופנית, ומסתגל היטב מבחינה נפשית, כלומר שתהיה לו תודעה 'הגיונית', המכוונת לעולם המוחשי החומרי הנגלה לעין.
במאה ה-20 השימוש בסמי הרגעה ובאלכוהול עלה מדי שנה. לקראת סוף המאה, צריכתם הוכפלה פי ארבעה, ועדיין ממשיכה לעלות בכל חודש. מה בעצם קורה?
דיכאון ומאניה - פרק מספרו של הפסיכיאטר רודולף טרייכלר - 1989
תרגום מאנגלית: הגר דרור מליניאק
הפסיכיאטר הגרמני האנתרופוסוף רודולף טרייכלר מתאר את האדם הסובל מדיכאון ככבול באופן חד צדדי לקוטב הראש, כלומר למחשבותיו החוזרות ונשנות על העבר. בחשבו על העבר הוא עסוק בטעויות ובמשגים שעשה, וחש אשמה לגביהם.
הקוטב התחתון, קוטב המערכת המטבולית והגפיים, וכוח הרצון החבוי בו - משותק. השיתוק של כוחות הרצון אינו מאפשר לסובל מדיכאון להפנות את מבטו אל העתיד, ומגביר את הקור ואת הקדרות בנפשו.
טרייכלר מביא תמונה מענינת ביחס לחלקם של האיברים הפנימיים בתהליך הדיכאון: הכבד וכיס המרה, הלב, הכליות והריאות.
בהמשך הוא מתאר את מאפייני המצב המאני, המציגים תמונה הפוכה.